(כמעט) כל מה שרצית לדעת על פציעות

אתמול היו כמה תגובות בעניין פציעות שדורשות מין סיכום על הידוע, והבלתי ידוע, בעאנייני פציעות בספורט.

החלטתי לסכם בקיצור את עניין הפציעות מבחינה יותר מדעית , וכן מבחינה סטטיסטית. זה כמובן עדיף מאשר סתם לזרוק הצהרות באוויר.

משך שנים לימדתי את עניין הפציעות בספורט בקורסים לביומכניקה, ואלה מסקנות ידועות ובדוקות ממחקרים רבים מאד בנושא:

1. ככל שהספורט כולל יותר IMPACT  ו-COLLISION, הסכויים להיפצע בו גבוהים יותר. לכן הספורט המסוכן ביותר הוא אגרוף, ואחריו במידה כמעט שווה פוטבול, רוגבי, וכדורגל.
2. המשתנה החשוב ביותר בפציעות הוא הגיל.  ככל שהאתלט מבוגר יותר, סכוייו לפציעה גדולים יותר.
3. המשתנה השני בחשיבותו הוא כושרו הגופני של האתלט. המשתנים החשובים ביותר בכושר גופני הם גמישות ו-RANGE OF MOTION. המשתנה השלישי הוא כוח. לגינטיקה ישנה כאן חשיבות רק בגלל השפעתה על הגמישות ועוצמת הרצועות, הגידים, והאוסיפיקציה של העצמות. הוכח פעמים רבות ש-EXERCISE    – אימון – משפיע לרוב יותר מגינטיקה על המשתנים החשובים במניעת פציעות.
4. 60% מהפציעות (ובכמה מחקרים היו מספרים עד 70%) קורות באימונים ולא במשחקים, וכמובן שלאורך העונה אין כל קשר לכך, מלבד העובדה שבעונה ארוכה יותר, גם תקופת האימונים ארוכה יותר.
5. ב-NFL, ב-NHL, וב-NBA    יצאו דו"חות רבים שיותר פציעות ניגרמות בחצי הראשון של העונה מאשר בחצי השני של העונה. זאת אומרת שבעונת NBA   של 82 משחקים, שחקנים לא נפצעים בגלל שאורכה 'מחליש' אותם, אלא בגלל שב-82 משחקים הסטטיסטיקה צריכה לקבוע שתהיינה פי שניים פציעות מאשר בעונה של 42. אבל בעונה של 21 יהיו חצי מספר הפציעות מאשר בעונה של 42, ואם לא ישחקו בכלל, לא תהיינה כלל פציעות. בכל מקרה, עד ה'אול-סטאר' קורות ביותר יותר פציעות מאשר אחרי האול-סטאר, ורוב הפציעות קורות בחודש הראשון של העונה לפני שהט=אתלט ניכנס ל-"כושר משחק".
6. ככל שעייפות השחקן גוברת, נטייתו לפציעה גוברת. אבל עדיין לא הוכח בשום מחקר ששחקני NBA בפלייאוף הם יותר עייפים, ולכן יותר נוטים לפציעות מאשר בכל חלק עונה אחר. למעשה הוכח שהתקופה 'הבטוחה' ביותר לשחקני NBA  היא תקופת הפלייאוף כי הם נמצאים בה בכושר שיא. (ניסיתי למצוא את המאמר הידוע בנושא משך יותר משעה ולא הצלחתי, אך הוא קיים).

מקרה קובי בשנה שעברה היה מיוחד במינו כי ראו שהשחקן נישחק עד קצה גבול היכולת, ועדיין אני לא בטוח אם פציעתו קשורה ישירות לעייפותו.

7.  בעשרות ראיונות בשנים האחרונות השחקנים שהתלוננו על עייפות התלוננו על עייפות מנטלית הרבה יותר מעייפות פיזית: חוסר שינה, טיסות,  שינה בלתי רגועה (מיטה זרה, רעש, וכו'). שחקן מקצועני בכושר גופני מעולה יכול לשחק 30-40 דקות נטו יום-יום בתנאים נוחים. ה-30-40 דקות שרק כמה דקות בודדות מהן הן מאמץ עליון לא מהווים כל בעייה גופנית מיוחדת על אתלט בריא בכושר טוב.. רקדניות בלט עושות זאת, לוליינים בקרקס עושים זאת, ושחיינים, רצי מרתון, שייטים, מחליקי סקי, ואתלטים במקצועות ספורט שונים עושים זאת יום יום, שלא להזכיר פועלי-יום במאמץ גופני קבוע של 8 שעות ביום. עייפות מנטלית גורמת לחוסר זהירות, זמן תגובה איטי (למניעה מחבטה), וכו'. כמובן שעייפות מנטלית כזאת מתעצמת בעונה של 82 משחקים בגלל שישנן יותר הזדמנויות להיות עייף מנטלית, אבל אתלט מקצועני בן 28 בשיא הכושר הגופני מתגבר על עייפות מנטלית ביום חופשי ממשחק ואחריו לילה טוב של שינה.

המאמרים הללו ניבחרו על ידי במהרה. אחד מהם מצביע על ירידה במספר קריעות רצועת ה-ACL ב-2013 ככל שהעונה מתמשכת (שבוע 13 ואילך)

http://www.gloucestertimes.com/sports/x1221282489/NFL-ACL-injury-numbers-down-through-13-weeks

http://www.urmc.rochester.edu/Encyclopedia/Content.aspx?ContentTypeID=90&ContentID=P01650

http://www.ncaa.org/wps/wcm/connect/public/NCAA/SSI/Resources/Sports+Injuries+Resources/The+Datalys+Center+for+Sports+Injury+Research+and+Prevention

http://www.cdc.gov/mmwr/preview/mmwrhtml/mm5538a1.htm

http://www.cdc.gov/mmwr/preview/mmwrhtml/mm5538a1.htm